גז"ד בעבירות כניסה ושהייה בישראל שלא כדין , שמוש ברכב ללא רשות ועוד

א.        מבוא

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, שתוקן לאחר שמיעת חלק מהראיות, זאת בעבירות הבאות: כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) + (4)  לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-  1952; עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"חוק העונשין"); עבירה של  חבלה במזיד,  עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין; עבירה של  נהיגה ללא רשיון נהיגה,  עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש],  התשכ"א 1961; עבירה של  נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף,  עבירה לפי סעיף 2(א) + (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש],  התש"ל- 1970; עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו כדין,  עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; עבירה של  העלבת עובד ציבור,  עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין וכן עבירה של היזק בזדון,  עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

ב.         כתב האישום המתוקן

2.         בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק זה נטען, כדלקמן:

במועד הרלוונטי לכתב האישום, שהה הנאשם, שהינו תושב בית רימא (יהודה ושומרון), ואינו תושב  ישראל, בעיר עכו.

ביום 17.1.11 ,סמוך לשעה 00:45, נטל הנאשם רכב מ"ר 53-565-02 (להלן:"הרכב"), השייך למר שמעון ברנוס, מחניה פרטית של בנין ברחוב בן עמי 63 בעכו, בכך שהכניס מכשיר חד לקדח מנעול דלת ימנית קדמית, פתח את דלת הרכב, נכנס אל הרכב, שבר את מתג ההתנעה והתניע את הרכב.

בהמשך וכעבור כחצי שעה, נהג הנאשם ברכב בעכו, כשאין בידיו רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח חובה לרכב. משהבחינו שוטרים שנסעו בניידת משטרתית ברכב בו נהג הנאשם ברחוב הגדוד העברי בעכו, נסעו אחריו ולאחר שוידאו כי אכן מדובר ברכב, ביקשו מהנאשם לעצור את הרכב, תוך שהדליקו אורות כחולים מהבהבים וקראו לעברו באמצעות מערכת הכריזה לעצור. בתגובה המשיך הנאשם בנהיגה ברכב, ולאחר שהשוטרים בניידת עברו לנתיב המקביל והורו לנאשם, כשחלון הרכב היה פתוח, לעצור בצד הדרך, הגביר הנאשם את מהירות נסיעתו; השוטרים בניידת הצליחו לעקוף את הרכב ולחסום באמצעות הניידת את נתיב הנסיעה של הנאשם, אשר האיץ את מהירות הרכב והתנגש עם חזית הרכב בצד הניידת.

הנאשם יצא מהרכב וברח בריצה לעבר בית העלמין בעכו, שאז רדף אחריו השוטר רגלית, צעק לעברו לעצור וכן ירה שתי יריות באוויר, אולם הנאשם המשיך לרוץ, קפץ מעל שער נעול של בית העלמין והשוטר נאלץ לירות לעברו ופגע ברגליו.

כתוצאה ממעשי הנאשם נפגע הרכב, באופן שמתג ההתנעה וכיסוי הפלסטיק התחתון של ההגה נעקרו ממקומם, כיסוי תיבת ההילוכים נשבר, הפח בצד הרכב התעקם, הגריל של הרכב מקדימה נעקר ממקומו, נהרס הפגוש הקדמי של הרכב וכן נשבר פנס הצד; כן נפגעה הניידת המשטרתית באופן שנגרם לה נזק בשווי כולל של 11,020 ש"ח.

עקב המתואר לעיל נעצר הנאשם וטרם חקירתו במשרד החקירות בתחנת המשטרה בעכו, ביום 19.1.11, סמוך לשעה 16:00, צעק הנאשם וקילל את החוקר נסיב אבו חלא (להלן: "החוקר") במילים: "כוס אמא שלך וכוס אחותך, אני אזיין את אמא שלך", וכן הנאשם התרומם מן הכסא והכה באמצעות ידיו את המדפסת שנשברה כתוצאה מכך. באותן נסיבות איים הנאשם על החוקר, באומרו לו, כי יהרוס את המשרד, וכן הרים הנאשם באמצעות שתי ידיו את השולחן וניסה להפוך אותו.

ג.         טיעוני המאשימה לעונש

3.         ב"כ המאשימה חזר, בטיעוניו לעונש, על האמור בכתב האישום המתוקן, והגיש אסופת פסיקה (ת/8) להמחשת חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי בתי המשפט מצווים להחמיר בעונשם של אלה הנכנסים לישראל ללא היתר שהייה כדין, בשים לב לעובדה כי הנאשם ביצע עבירות נוספות במהלך שהייתו שלא כדין בתחומי המדינה.

4.         ב"כ המאשימה הפנה בטיעוניו לגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ת/6),וטען כי עיון בגיליון ההרשעות הקודמות, תוך בחינת העבירות אשר בוצעו על ידי הנאשם, מלמד בדבר היות הנאשם עבריין רצידיביסט.

5.         לאור האמור לעיל ביקש ב"כ המאשימה, כי בית המשפט יחמיר בעונשו של הנאשם ויטיל עליו עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מוחשי וארוך, אשר יגן על הציבור מפני הנאשם, וכן יפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, זאת בצד הטלת עונש של מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וכן קנס משמעותי.

ד.         טיעוני ההגנה לעונש

6.         הסניגור טען בפניי, במסגרת הטיעונים לעונש, כי חייו של הנאשם נתונים בסכנה וכי הוא מאוים עקב שיתוף הפעולה שלו עם הרשות הפלסטינאית, ועל כן אין ביכולתו לחזור לשטחי הרשות הפלסטינאית.

7.         הסניגור הוסיף וטען, כי המאסר על תנאי ,התלוי ועומד נגד הנאשם, אינו בר הפעלה בתיק זה שכן המאסר על תנאי אשר הוטל על הנאשם בגזר הדין בת.פ. 7127/07 בבימ"ש השלום בת"א-יפו-ת/7- חל על עבירות רכוש, בעוד עבירת השימוש ברכב ללא רשות (להלן גם:"שבל"ר") אינה עבירת רכוש, לטענתו, ועל כן אינה מפעילה את המאסר על תנאי בן ה-18 חודש. הסניגור הוסיף וטען בעניין זה, כי עבירת השבל"ר הינה עבירת תעבורה, לפי סעיף 25 לפקודת התעבורה, המצויה, לטענתו, בסמכות בית המשפט לתעבורה. הסניגור טען, כי סעיף 1 לפקודת התעבורה מגדיר "עבירת תעבורה" וקובע, כי עבירת תעבורה הינה עבירה על פי פקודת התעבורה והתקנות, לרבות חוקי העזר. הסניגור הוסיף וציין בעניין זה, כי פקודת התעבורה קובעת בסעיף 36ב עבירה של נהיגה ברכב ללא רשות בעליו , אשר יסודותיה דומים ליסודות העבירה הקבועים בסעיף 413ג לחוק העונשין, ובצד עבירה זו נקבע עונש של שלילת רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים. הסניגור טען, כי יש בעובדה זו כדי ללמד בדבר אופיה של עבירת השבל"ר הקבועה בחוק העונשין, שהינו, לטענתו, אופי תעבורתי. הסניגור הוסיף וטען כי, עצם העובדה שהמחוקק לא השתמש במילה "גנב" בסעיף 413ג לחוק העונשין,בעוד שעשה שימוש במילה זו בסעיף 413ב, יש גם בה כדי ללמד, כי לא הייתה כוונה למחוקק להקנות פן רכושי לעבירה זו. על כן טען הסניגור, כי המאסר על תנאי, אשר הוטל על הנאשם בגזר הדין בתיק הנ"ל(ת/7), אינו בר הפעלה בתיק זה.

8.         באשר למאסר על תנאי הנוסף בן ה-10 חודשים, אשר הושת על הנאשם בגזר הדין בתיק הנ"ל בגין עבירה של שהייה בלתי חוקית במדינת ישראל (להלן גם:"שב"ח) , טען הסניגור, כי מדובר במאסר על תנאי שאינו מידתי, שכן בית המשפט הטיל על הנאשם מאסר על תנאי בן 10 חודשים בגין ביצוע עבירת שב"ח, בעוד העונש המקסימאלי הקבוע בצידה של עבירה זו הינו 12 חודשי מאסר. עוד ציין הסניגור בעניין זה, כי בגזר הדין הנ"ל הושת עונש של מאסר בפועל לתקופה כוללת של 22 חודש בגין מספר עבירות, כולל עבירת השב"ח , והביע תמיהה לגבי רכיב המאסר בפועל בגין עבירת השב"ח, זאת על רקע אורך תקופת המאסר על תנאי. הסניגור הגיש לבית המשפט אסופת פסיקה (נ/1), וביקש ללמוד הימנה בדבר הצורך להאריך מאסר על תנאי שאינו מידתי ובדבר ענישה מקלה בגין ביצוע עבירת שבל"ר.

9.         עוד טען הסניגור, כי הנאשם נורה ע"י השוטר במהלך האירוע באופן בלתי חוקי, נפצע ואושפז למשך 10 ימים, ועל כן ביקש הסניגור כי, בבוא בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם, ייקח גם בחשבון את הנזק הנ"ל שנגרם לנאשם באופן לא מוצדק ויימנע מהטלת מאסר בפועל עליו.